עסק משפחתי. הכי חשוב בספרד

אמיליו בוטין Sanz de Sautuola y García de los Ríos, לאחר שבילה מספר שנים כמנכ"ל, מונה לנשיא בנקו סנטנדר ב-1986, וירש את אביו. מאז, קבוצת סנטנדר לא הפסיקה לצמוח ולהתרחב, בהיותה אחד הגופים הפיננסיים החשובים ביותר בספרד, אירופה ואמריקה הלטינית. עם מותם של אמיליו בוטין סאנטוולה וגרסיה דה לוס ריוס בשנת 2014, מועצת המנהלים מינה פה אחד את גב' אנה בוטין לנשיאה החדשה.  

Arturo Fierro-Viña השתייך ל-29 דירקטוריונים של בנקים וחברות הקשורות לקבוצה הפיננסית המשפחתית. בתור התפקידים החשובים ביותר אנו מדגישים: נשיא Naviera Fierro, Banco de Finanzas, Fasa-Renault, Taurus Ediciones; סגן נשיא ומנכ"ל בנקו איבריקו; סגן נשיא Financiera Fierro; חבר ב-Industrias Cemar, ב-Compañía Trasatlántica Española וב-Compañía Ibérica de Valores. ב-1977 הצטרף ארתורו פיירו לדירקטוריון הבנק המרכזי, כשרכש את בנקו איבריקו.

Ignacio Fierro-Viña, היה הצעיר מבין 3 האחים. הוא היה ב-28 דירקטוריונים של בנקים וחברות הקשורות לאחזקה הפיננסית המשפחתית. כמו אחיו, הוא היה אחראי על החברות באמריקה הלטינית המוקדשים לטבק, גפרורים ומשקאות חריפים לאחר מות אביו ב-1961. בוונצואלה הוא היה נשיא הפוספוררה הוונצואלית והאמרגן הגדול של Banco Exterior de Caracas.

הוא גם היה נשיא Banco Ibérico כמו אחיו אלפונסו ושל קונטרה, של Cementos Triefierro, של Compañía Auxiliar de Fósforos, של Ibérica de Electrodomésticos, של Cervantes, של האיגוד המסחרי האטלנטי; סגן נשיא Fosforera Española; מנהל פטרוליבר; חבר בחברת המלט האנגלו-ספרדית פורטלנד, חברת הכרייה סנטה קומבה, פיננסיירה פיירו, חברת המלט המיוחדת הספרדית אל לאון וקמפסה.

כמו שני אחיו האחרים, הוא היה דירקטור בבנק המרכזי, לאחר קליטתו של Banco Ibérico (2). המשבר והבעיות הפיננסיות השפיעו עליו הרבה פחות מאחיו ארתורו ואלפונסו, שכן הוא שמר על ההשקעות האמריקאיות והעסקים הספרדיים שניהל באופן אישי: קוינטרה וקמפינג גז. ב-1977 הוא הצליח לפתוח בנק קטן בניו יורק.

ב-1916 הוא הקים את חברת Transmediterránea עם הון ראשוני של 100 מיליון מהפסטות הישנות. החברה שילבה כמה חברות ספנות, ושלטה בתקשורת בין האיים הבלאריים למרוקו ובתנועת הקבוטאז' בלבנטה. לאחר מלחמת האזרחים, הוא ביצע מספר פעולות פיננסיות חשובות מאוד, והדגיש את רכישת ברצלונה טראקשן, ולאחר מכן הקים את FECSA. ב-1955 הוא הקים את קרן חואן מארס (חיקוי של קרנות אחרות כמו רוקפלר או קרנגי), כדי לקדם מדע ותרבות.

Banco Popular הגיע לשלוט בבנקים אזוריים שונים כגון: Banco de Andalucía, Banco de Castilla, Banco de Crédito Balear, Banco de Galicia ו-Banco de Vasconia. ב-2004 העביר ואלס לאנגל רון את נשיאות הקבוצה הפיננסית שחלק עם אחיו חוויאר מאז 1989. למרות זאת, הוא המשיך להיות מקושר לישות, בראש האסיפות הכלליות של בעלי המניות. Banco Popular נמכרה ל-Banco Santander תמורת הסכום הסמלי של €1, ביוני 2017. עובדה זו השפיעה על אלפי בעלי מניות עקב פשיטת רגל. אל פופולרי נקלט לבסוף על ידי בנקו סנטנדר בספטמבר 2018.

ב-1987 הוא היה אחד מהמשא ומתן על ניסיון המיזוג של בנקו בילבאו עם בנסטו. בנוסף להשתתפות פעילה במיזוג עם Banco Vizcaya. בשנת 1988 נבחר יבארה לסגן נשיא הבנק החדש (BBV). ב-1990 הוצע לנשיא בתום תקופת המיזוג בין שני הבנקים. עם כניסתו לתפקיד, הישות חוותה צמיחה גדולה בחו"ל, והגיעה למיקום העליון בסיווג הבנקים הספרדיים. ה-BBV היה נותן חסות לאירועים חשובים כמו התערוכה האוניברסלית של סביליה (1992) והפך לבעל מניות בחברות כמו Repsol, Telefónica ואיברדרולה. הוא גם ביצע השקעות מרובות באמריקה הלטינית.

בשנים האחרונות של העשור הוביל יבארה את המיזוג של BBV עם ארגנטריה. בנק BBVA שנוצר הפך למפעיל השני בגודלו במגזר במדינה, רק על ידי BSCH (Banco Santander Central Hispano). יבארה נבחר לנשיא המשותף של הבנק החדש (יחד עם פרנסיסקו גונזלס) עד שב-18 בדצמבר 2001 הגיש את התפטרותו. הוא שמר על תפקידיו כיו"ר משותף של קרן BBVA וסגן נשיא Repsol. בחודשים הראשונים של 2002, לאחר שנודע לו על השתתפותו לכאורה בשערוריית חשבונות ה-BBV הסודיים בג'רזי, הוא התפטר מכל התפקידים הקשורים לישות.